נבראתי כך - ראיון מרגש עם נער הומוסקסואל 

בראיון מרגש וכנה מספר נמרוד (שם בדוי), תלמיד תיכון בעיר, על חייו כנער הומוסקסואל. בעיר שבה רוב חבריה הם אנשים שמרנים ודתיים, נמרוד מצליח לשרוד ולחיות לצד הורים וחברים אוהבים.
סיפור של המודדות מול מציאות לא קלה של נער האומר:"לא בחרתי בזה נבראתי כך"

ההורים, הידידות, החברים הכי טובים, ניסו לשכנע אותו ולדבר אל ליבו לנסות ולשנות את מה שהם ראו כבר חלוף. אבל נמרוד (שם בדוי) ידע תמיד שהוא שונה ואחר.
"מגיל קטן", הוא מספר: "כשכל הבנים שיחקו בכדור רגל, אני אהבתי לשחק בבובות, הבנות בגן ובבית הספר היסודי היו החברות הכי טובות שלי".
נמרוד (17), תלמיד תיכון בעיר, הוא תלמיד חרוץ ובעל הישגים טובים בלימודים.

בחיינו, כחברה אנושית, כל התנהגות שחורגת מהנורמה, זוכה לתגובות של רתיעה וביקורת. בעיר בית שמש, עיר שמרנית שבה רוב רובה של האוכלוסייה מורכבת מאנשים שומרי מסורת ודת, רק טבעי הדבר שנמרוד ייחשב לחריג ולנטע זר. אך מסתבר, כי הגורל, כמו האיר פנים לנער מהבחינה הזאת, מכיוון שאותם אנשים, היודעים על עובדת היותו הומוסקסואל, הם חבריו הקרובים ביותר, שאינם מפסיקים להרעיף עליו אהבה והבנה. מיותר לציין, כי אותם חברים הם 'סטרייטים'.

באיזה גיל גילית שאתה הומוסקסואל? מה חשבת והרגשת באותו הרגע?
"בבית ספר היסודי התאהבתי בבנות, אך הרגש היה מבלבל והוביל לרגשות כלפי בנים. בגיל 13 צפיתי בסרט 'יוסי וג'אגר' (סרט בכיכובו של השחקן יהודה לוי, המספר על זוג הומוסקסואלים). במהלך הסרט, הרגשתי שאני מזדהה עם הסיפור והדמויות, פתאום אמרתי לעצמי: אני כזה, מה שקורה בסרט ומה שעובר על השחקנים זה מה שקורה לי, זה מה שאני מרגיש וחווה על בשרי. באותו הרגע, פרצתי בבכי מר הרגשתי פחד נורא פניתי לה' ואמרתי לו: למה ה'? למה בראת אותי כזה? תוך כדי התרוצצו במוחי המחשבות בערבוביה: איך אמשיך לחיות כך? מה יגידו ההורים, החברים? האם נגזר עליי לא להינשא ולהביא לעולם ילדים? חשתי בלבול עצום. ניסיתי להתכחש למה שגיליתי על עצמי באותו הרגע ומה שחדר לתודעתי בעוצמה מכאיבה: אני כזה... אני הומו...לא בחרתי בזה, לא רציתי בזה פשוט נבראתי כך. בהמשך חיפשתי באינטרנט מידע בנושא. קראתי חומר רב ומאמרים מקצועיים על התופעה והדבר הרגיע אותי מעט. תוך כדי החיפוש בדפי האינטרנט הגעתי לאתר הכרויות של הומואים. רציתי להתכתב עם אנשים שכבר חיים את אורח החיים הזה ושיוכלו לעזור לי במתן ייעוץ מה עליי לעשות וכיצד להמשיך מכאן והלאה.

לא חששת ליפול במלכודות של טיפוסים מפוקפקים ובכך ליפול קורבן לסטיות ולאלימות?
"הבלבול העצום שחשתי גבר על החששות ורציתי בעיקר לבדוק ולברר על הנושא. תוך כדי ההתכתבויות, הכרתי בחור מתל אביב והתחברנו, הוא הרגיע אותי בכך שאמר לי שיש עוד אנשים רבים כמוני ושאני לא בודד לגמרי במערכה".

מתי שיתפת בגילוי את האנשים הקרובים לך?
"בשלב שהיה לי כבר ברור וחד משמעי מה הנטייה המינית שלי, ידעתי שלסביבה יהיה קשה מאוד לקבל את זה. יש לי ידידה מאוד קרובה, שלמעשה, הייתה הראשונה שידעה על כך. היה לי קשה לספר לה במילים וגיליתי לה בדרך של משחק צירופי אותיות, כתבתי לה: "אני הו.." היא הייתה מופתעת וסירבה להאמין. לאחר הגילוי, פרצתי בבכי ששחרר בבת אחת תסכול איום שנבע מהסתרת סודי. חשתי שאבן כבדה נגולה מעל ליבי. שמחתי שגיליתי לה ושאינני צריך להמשיך ולשקר לה.

הידידה שלי חיבקה אותי והרגיעה אותי. לאחר מכן, היא אמרה לי שזה אולי רק עניין של זמן שאולי זה ישתנה בעתיד. היא הציעה שאתנסה במערכות יחסים נוספות עם בחורות ואמרה שזה עשוי להצליח. אמרתי לה שכבר ניסיתי וזה פשוט לא הולך. היא הבטיחה לי שתמיד אוכל להישען עליה ולהיעזר בה וחשתי מעט נחמה.
לאחר שגיליתי את הסוד לידידה, אזרתי אומץ והחלטתי לספר לאימי, מתוך כוונה ליידע בדבר, מאוחר יותר, גם את אבי. כתבתי לאימי במכתב שאני דו מיני ולא הומוסקסואל, לא רציתי לצער אותה כל כך. העדפתי שהיא תדע על העניין בהדרגה ורציתי גם להעניק לה שבב של תיקווה שאולי המצב ישתנה, אני יודע עד כמה היא רוצה להפוך לסבתא בעתיד. אימי סיפרה על המכתב לאבי".

כיצד הם הגיבו?
"אימי שאלה אותי מאין אני יודע בוודאות מוחלטת שזה מה שאני והאם התנסיתי במערכות יחסים רציניות עם בנות. היא לא האמינה שזה כך והייתה נסערת מאוד. רציתי להרגיע אותה והצעתי שניקח פרק זמן של שנתיים שבהם אני מבטיח לבדוק מה הם העדפותיי ובתום השנתיים להחזיר לה תשובה. כמובן שידעתי שזה לא הולך להשתנות ושזה יישאר כך. לאחר כשנתיים בערך הודעתי לה שזה סופי: אני הומו.

אמא בכתה המון, הייתה מדוכאת. היא אמרה שהיא שונאת הומואים ושהם מגעילים אותה. היא איימה עליי שאם לא אשתנה היא תגרש אותי מהבית. בנוסף היא הביעה חשש שארצה לעבור ניתוח לשינוי מין, כמו שעשתה הזמרת דנה אינטרנשיונל. הרגעתי אותה ואמרתי לה שאני בכלל לא בכיוון של רצון לניתוח לשינוי מין וזאת מכיוון שאנני קוקסינל". "קוקסינלים", הוא מסביר, "הם גברים שמרגישים שהם נולדו אישה בגוף של גבר. לכן, רבים מהם עוברים ניתוח לשינוי מין. הוספתי ואמרתי לאימי, שאני אוהב את המראה שלי כגבר ושכך אשאר. הוריי, ניסו בדרכים שונות לשנות אותי. הם לקחו אותי לטיפול אצל פסיכולוג. הפסיכולוג עודד אותי להתנסות במערכות יחסים עם שני בני המין. בסוף הטיפול אצלו נוכחתי לדעת שהוא רק עזר לי להבין טוב יותר, שאני הוא מי שאני כיום. ההורים רצו לקחת אותי לרב לשנות את שמי או להוסיף לי שם. אבי אמר לי שהוא מתבייש ממה שחבריו יגידו עליו ושאל איך יתמודד מולם. אמרתי לו שינסה לרגע לחשוב עליי מה האנשים עלולים להגיד לי, אמרתי לו שאני הוא זה שיצטרך להתמודד מול תגובות חריפות של אנשים בחברה".

נמרוד, על אף גילו הצעיר, נשמע בוגר מאוד מבחינה נפשית. מגיל צעיר הוא נאלץ להתמודד עם מצב לא קל בלשון המעטה. הוא משיב על שאלותיי כמי שכבר התמודד פעמים רבות עם מתן תשובות לשאלות הללו ואף עם שאלות מביכות יותר.

כיצד אתה מתמודד בבית הספר? האם המורים ולחברך לספסל הלימודים יודעים?
"המורים אינם יודעים וגם לא חבריי לספסל הלימודים, פרט כאמור לחברים קרובים באמת".

הם לא מספרים לאחרים?
"לא. אני יודע בוודאות שהם שומרים זאת בסוד".

מה בנוגע לשכניך, האם הם יודעים?
"הם לא יודעים בוודאות, הם מקניטים את אחי הצעיר בהערות שונות אך הוא מתעלם מהם".

האם יחסם של הוריך השתנה כלפיך מאז?
"הוריי השלימו עם המצב ובייחוד אימי. אימי היא החברה הכי טובה שלי בעולם. היא דואגת לי, מפנקת אותי והכי חשוב מקבלת אותי כמו שאני ואף מעורה מאוד בחיי, גם בפרטים הכי אישיים שיש".

היכן אתה מבלה?
"בעיר, כידוע, אין מקומות בילוי לבני הנוער. אני מבלה בעיקר בפאבים בתל אביב. אני לא יכול להיכנס למועדונים מכיוון שאני מתחת לגיל 18. יש לי חברים שמשקרים לסלקטורים בקשר לגילם ונכנסים למועדונים. אני מעדיף שלא לעשות זאת".
נמרוד מספר שבמערכות היחסים ההומוסקסואלים לא קל לאנשים הללו ליצור קשרים רציניים עם בני מינם.

"הומואים זה לא רק יחסי מין", הוא אומר "זה גם רגש. לצערי, רבים מהאנשים בקהילה הזאת מעניקים משמעות רבה ומרכזית ליחסי המין וזה דבר שהופך את מערכת היחסים לזולה וחסרת משמעות רצינית. בעיר קיימת קהילה של הומואים. יש בקהילה בעיר בחורים בני גילי שעל מנת להסתיר את העובדה שהם הומואים הם חזרו בתשובה והם נראים חרדים לכל דבר. בקהילה ישנם גברים נשואים(!) אצל חלקם הרעיה יודעת ואצל אחרים אולי היא רק חושדת ואינה יודעת בוודאות. בנוסף יש בקהילה גם גברים דו מיניים.

מה דעתך על מצעד הגאווה ועל מה שאירע השנה?
"המצעד קיבל את שמו בגלל המילה gay, באנגלית הומו, מין משחק מילים. שתביני, גבר הומו לא מתבייש במה שהוא. המצעד נועד בעיקרון להוות הצהרה חיה של מאות אנשים: אנחנו כאלה! קבלו אותנו כמו שאנחנו. בעיניי זה נחמד לדעת שיש עוד אנשים כמוני והמצעד נועד לשמש תמיכה ציבורית לאותה קהילה.
זה היה צפוי שהחרדים ינסו לטרפד את יציאת המצעד את הפועל. קשה לי עם האנטי של החרדים. הייתי משתתף במצעד אילולי אימי שביקשה ממני שלא לעשות זאת מחשש שהחרדים יפגעו במשתתפים בנפש.

החברה בימינו פתוחה וסבלנית מבעבר. אך עדיין, אנשים רבים אינם מקבלים אנשים בעלי נטייה מינית שונה מהמקובל. מדוע הסכמת להתראיין ולהיחשף בפניי?
"אני מעוניין בכתבה זאת להעביר מסר חברתי והוא: אני מבקש מכל האנשים הסטרייטים לקבל אותי כאדם על פי כישוריי המקצועיים (נמרוד הוא אומן), על פי יחסי כאדם לכל אדם, באשר הוא. אני לא מתכוון להתחיל עם גברים סטרייטים או לפתות אותם. אני מבקש לא להירתע ממני ולא לשלול ולפסול אותי בגלל נטיותיי המיניות, שהם ענייני האישי והפרטי בלבד!".

יש לך עצה לנערים מתבגרים שמגלים את העובדה שהם אינם סטרייטים?
"אני מציע לכל מי שגילה שהוא 'כזה' לא 'לצאת מהארון' (ביטוי לגילוי הנטייה המינית בפניי המשפחה/החברה) בגיל מוקדם! הדבר תלוי גם ביחס של ההורים כלפי הילד. לי היה מזל שההורים שלי אינם פרימיטיביים. ישנם לא מעט הורים, בייחוד בעיר שמרנית כמו בית שמש, שיכולים פשוט לזרוק את הילד מהבית והוא יהיה זרוק ברחוב בעולם לא קל בכלל! לחשיפה בחברה שמרנית יש מחיר והוא עלול להיות גבוה הרבה מעבר לכוחותיו הנפשיים של אותו נער".

אתה מעוניין להתגייס?
"בטח. אני אתגייס. אבל אני לא מתכוון לחשוף את נטייתי. הייתי רוצה לעסוק בצבא בתחומי האומנות".

מה הם שאיפותיך לעתיד?
"אני מתכוון לעסוק בתחומי האופנה והאומנות. בעתיד הרחוק, הייתי רוצה מאוד לאמץ ילד. אם אעשה זאת, אעניק לו כל מה שרק אוכל, אני ארצה לפצות אותו על העובדה שאביו הומוסקסואל. אך החלום הגדול ביותר שלי הוא להביא לעולם ילד מאם פונדקאית, דבר שכרוך בתשלום כספי גבוה. אם זה יהיה כך, חשוב לי שהיא תהיה אישה יפה". הוא מחייך חיוך שובב.

בנות מתחילות איתך?
"בטח, כל הזמן, הן רק לא יודעות...".

אתה בחור צעיר, אולי בכל זאת יש סיכוי שמשהו ישתנה?
אני שואלת אותו ספק בצחוק, ספק ברצינות והוא משיב באופן שאינו משתמע לשתי פנים:
"לאחר התנסות במערכת יחסים עם בני מינך, הדחייה של בני המין השני באה באופן טבעי. כך שזה המצב. כשבנות מתחילות איתי אני פשוט מתעלם".
התרשמתי מנמרוד כנער רציני, בוגר ואינטליגנט. נפרדתי ממנו בהבעת תודה על הראיון הכנה והמרגש שהעניק לי לטובת הקוראים ואיחלתי לו הצלחה בהמשך חייו.


בצל הגאווה
אנשי הקהילה ההומו לסבית בעולם בכלל ובארץ בפרט, עמלים כל העת על שיפור זכויותיהם בחברה. כך למשל, החודש, ב-20.11.06, ברוב של שישה שופטי בג"ץ נקבע פסק דין חסר תקדים הקובע, כי בני זוג חד מיניים שנישאו בחו"ל יירשמו בארץ במרשם האוכלוסין כזוג נשוי. פסק הדין התקבל, לאחר עתירה שהוגשה לבית המשפט ע"י זוג הומוסקסואלים שנישאו בחו"ל. אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, שכתב את פסק הדין, אמר שבית הדין אינו מתערב בהחלטות של מדינות שונות בעניין ההכרה של זוגות חד מיניים. אי לכך ובהתאם לזאת, הורה בית המשפט לפקידי הרישום במשרד האוכלוסין בארץ, להתייחס לתעודה המוגשת לו מטעם העותרים על פיה: נישואיהם מאושרים על פי חוק.

בפברואר השנה, העניק בית המשפט לענייני משפחה צווי אימוץ לזוג לסביות ובכך קיבלו השניים הכרה מהמדינה כאימהות לשלושת ילדיהם המשותפים. הצו ניתן לאחר מאבק משפטי ארוך ועיקש שנמשך 9 שנים והוא הוכרע בשנה שעברה בבית המשפט העליון.

הכרה חברתית קיבל הזמר הישראלי ההומוסקסואל עברי לידר. הזמר הוזמן בעיר באמריקה סמוך להוליווד, לטקס בו הוענק לו מפתח העיר. העיר נקראת עיר הלסביות וההומואים ומתגוררים בה כשלושים אלף תושבים.


הכתבה פורסמה ב"שופינג מקומי" - www.sun4.co.il